החלטה בתיק בש"פ 796/04

1.        העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בנצרת בגין עבירות של רצח, ניסיון לרצח וחבלה בכוונה מחמירה, וכן בגין עבירות בנשק. על-פי כתב-האישום, ביום 9.11.2002 בשעות אחר הצהריים, פרצה קטטה בשכונת אל-כרום שבנצרת בין שני פלגים יריבים בני משפחה אחת: פלג פאחורי, עמו נמנה העורר, ופלג חוסייני. הקטטה  לוותה בקללות, צעקות וזריקות אבנים הדדיות ונמשכה גם  בשעות הערב. בסמוך לשעה 20:00, התכנסה אל מול בית הוריו של העורר קבוצה מבני פלג פאחורי, אשר כללה את העורר, שני אחיו (להלן: וליד ואסמעיל) וכן פיראס חוסייני, סופיאן פאחורי (להלן: סופיאן) ואחרים שזהותם אינה ידועה. בני הקבוצה תכננו לפגוע באנשי הפלג היריב, ולשם כך הצטיידו  באקדחים ובנשק ארוך אחד. העורר וחברי הקבוצה האחרים נעמדו על הכביש וירו ברצף במשך כרבע שעה מספר מחסניות של כדורים לעבר האנשים אשר עמדו במורד הרחוב במרחק של כמה עשרות מטרים מהם, מתוך הנחה כי הם משתייכים לפלג היריב. אחד הכדורים פגע בעובר אורח בשם חסן חוסינה, והרגו (להלן: המנוח). גם לאחר שנפגע המנוח, המשיכו העורר והאחרים בירי במשך מספר דקות נוספות, וכתוצאה מכך נפצע בראשו אדם נוסף, גסוב עבד אל קאדר חוסייני (להלן:גסוב), המשתייך לפלג היריב.  יצוין כי העורר נעלם מיד לאחר האירועים נשוא כתב-האישום ונעצר רק בחלוף כשנה, אז הוגש נגדו כתב-האישום. בינתיים הוגשו כתבי אישום נגד מעורבים אחרים בפרשה, אחד עשר במספרם, והחל משפטם של אחי העורר ושל חברי הקבוצה האחרים שזוהו כמי שהשתתפו בירי.

2.        העורר, מצדו, הכחיש את מעורבותו באירועים נשוא כתב-האישום. לדבריו, סעד באותו יום עם בני משפחתו בביתו ולאחר מכן התרחץ וצפה בטלוויזיה, כאשר לפתע שמע יריות. באותו זמן, לטענת העורר, התקשרה אליו אמו וסיפרה לו כי בני הפלג היריב יורים על בני משפחתו, ולפיכך יצא ברכבו לכיוון השכונה אך נתקל במחסום משטרה. בשלב זה, כך הוסיף העורר וטען, התקשר לאמו וזו סיפרה לו על פציעתו של המנוח והזהירה אותו לבל ייכנס לשכונה. לפיכך, לגרסת העורר, חזר לביתו, אסף את אשתו וילדיו ונסע לבית חמיו שם שהה בין שעתיים לשעתיים וחצי. משנודע לעורר על מותו של המנוח, נסע עם משפחתו לבית גיסו בכפר כנא, שם התגורר עד יולי 2003, ומשם עבר לכפר ג'ת.

3.        בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו, שהוגשה עם כתב האישום, טענה המשיבה כי בידיה ראיות טובות להוכחת אשמתו של העורר, לרבות עדויות של שותפיו לעבירה ושל עדי ראייה, המפריכות את האליבי שמסר. עוד טענה המשיבה כי קיימות לגבי העורר שלוש עילות מעצר: העבירות המיוחסות לו מקימות חזקת מסוכנות; העורר נמלט מאימת הדין ונעצר רק לאחר כשנה; מאז האירועים נשוא כתב-האישום קרו מספר תקריות אלימות בשכונה, ולאחרונה נרצח עד תביעה מרכזי שמסר הודעות המפלילות את העורר ואת האחרים. עובדה זו מקימה, כך טענה המשיבה,  חשש לשיבוש מהלכי משפט.

4.        ביום 15.12.03 קיבל בית-המשפט המחוזי בנצרת (כבוד השופט ב' ארבל) את הבקשה, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט ציין כי סופיאן התוודה בפני מדובב על כך שחבורת היורים כללה שישה או שבעה אנשים מבני פלג פאחורי, וחלקם עדיין חופשיים, ביניהם העורר. בית-המשפט ציין כי סופיאן חזר על דבריו לגבי מעורבותו של העורר בירי גם בפני חוקריו, וזאת להבדיל מהגרסאות המשתנות שמסר לגבי מעורבותו של אסמעיל. כמו כן זיהה העד ראיק פאחורי את העורר כמי שנכח במקום ממנו נורו היריות. עד נוסף, וליד חוסייני, הבחין בכך גם הוא, ובית-המשפט העיר בהקשר זה כי העובדה שעד זה לא הזכיר את שמו של העורר בעדותו במשפטו של אסמעיל אין בה כדי לקעקע את מהימנותו. בית המשפט הוסיף וציין גם את הודעתו של וליד בה אישר כי התראה עם העורר בערב האירועים, ואת דבריו של חמיו של העורר לפיהם שהה העורר בביתו, בלא רעייתו, עד השעה 17:00, בה החלו האירועים, ומאז לא ראה אותו. בית-המשפט ציין כי אמנם עדים נוספים, ובהם אביו ואחיו של המנוח ושניים אחרים לא זיהו את העורר כמי שהיה מעורב באירוע, אך הוסיף כי על-פי הנתונים במקום ביום האירוע לא ניתן היה לזהות את כל היורים. עוד קבע בית-המשפט המחוזי כי התנהגותו של העורר לאחר האירוע, קרי נסיעתו למקום מסתור עם בני משפחתו, יש בה משום חיזוק לראיות נגדו. אשר לעילות מעצר קבע בית-המשפט כי נוכח העבירות המיוחסות לעורר קמה חזקת מסוכנות נגדו אשר לא הופרכה, וכי ניסיונותיו של העורר לחמוק מגורמי אכיפת החוק מקימים נגדו גם עילת מעצר של חשש להימלטות מאימת הדין. אשר לחלופת מעצר, בית המשפט קבע כי אין מקום להשוות בין העורר לבין אסמעיל, אשר שוחרר לחלופת מעצר משנקבע כי התשתית הראייתית נגדו רעועה, משום שהתשתית הראייתית הלכאורית נגד העורר היא מוצקה. עוד קבע בית המשפט כי העובדה שסופיאן שוחרר לחלופת מעצר בחלוף תשעה חודשים ממעצרו, אינה משליכה על ההחלטה לעצור את העורר, וכי מערכת האיזונים שמפעיל בית המשפט בעת ההחלטה על מעצר שונה מזו המופעלת לגבי הארכת מעצר בחלוף תשעה חודשים מיום המעצר.

5.        מכאן הערר שבפניי. העורר חוזר וטוען כי אין בידי המשיבה ראיות לכאורה כנדרש לצורך מעצרו עד תום ההליכים נגדו, וכי אין מקום להבחנה בינו ובין אסמעיל מבחינת עוצמת הראיות. לטענת העורר, הירבה סופיאן בגרסאות שונות וסותרות גם לגבי חלקו באירוע נשוא כתב-האישום, וחומר הראיות נגדו הידלדל לדעתו עוד יותר בעקבות ההתפתחויות במשפטם של בני החבורה ובין השאר, עדותו של וליד חוסייני שלא הזכיר אותו בין היורים. העורר מדגיש את העדויות בהן לא זוהה כמי שהשתתף בירי ומוסיף כי גם בעדותו של ראיק פאחורי ניתן למצוא חיזוק לכך. בהקשר זה מציין העורר כי גסוב, שנפצע בשל הירי, הזכיר שלושה כמי שביצעו את הירי לעברו אך לא הזכיר את העורר. העורר מוסיף כי נאשם אחר בפרשה, מסר גרסה המתיישבת עם אחת הגרסאות של סופיאן, ועל-פיה נורה המנוח על-ידי אדם בשם רפעת ואדם נוסף שחבש כובע , מול ביתו של אותו נאשם המצוי במרחק רב מזירת האירועים. לבסוף, טוען העורר כי הינו אדם נורמטיבי, בעל משפחה וללא עבר פלילי והוא מדגיש כי מדובר בקטטה המונית ולא באירוע מאורגן ומתוכנן מראש של רצח בדם קר. לפיכך, סבור העורר כי חלופת המעצר אליה שוחרר אחיו אסמעיל מתאימה גם לו.

6.        דין הערר להידחות. בהחלטתו עמד בית המשפט על הראיות לכאורה נגד העורר דבר דבור על אופניו, ואין בטענות העורר כדי להפריך את התשתית הראייתית שהוצגה נגדו. מבין הראיות נזכיר את דבריו של סופיאן למדובב, עליהם חזר גם בהודעות שמסר לאחר שהוברר לו כי דבריו למדובב הוקלטו ולפיהם, היה העורר מעורב באירועים נשוא כתב האישום (תמליל הודעה מוקלטת מיום 20.11.02). זאת בניגוד לשינוי הגרסה מצד סופיאן ככל שהדברים נוגעים למעורבותו של איסמעיל, שינוי שעליו עמדה השופטת ד' דורנר בבש"פ 448/03 אסמעיל פאחורי נ' מדינת ישראל (לא פורסם). גם הודעותיו של ראיק פאחורי עומדות נגד העורר. עד זה פינה את המנוח לבית-החולים, ובהודעותיו ציין כי לא הבחין מי ביצע את הירי, אך הבחין בעורר כשהוא מצוי באזור ממנו בוצע הירי (הודעות מיום 19.11.02 ומיום 26.11.04). הודעת וליד חוסייני שציין כי העורר ביצע ירי, והוסיף כי נדמה לו שהעורר הוא זה שירה באמצעות הנשק הארוך, מהווה אף היא ראיה לכאורה נגדו. טענת העורר לפיה במשפטו של אסמעיל הזכיר אותו וליד רק כשנשאל על כך על ידי התובעת, תיבחן, יש להניח, במהלך המשפט. משקל ממשי יש להודעת חמו של העורר מיום 25.11.03, לפיה שהה העורר איתו לבדו עד לשעה 17:00 לערך, ביום האירוע. הודעה זו עומדת בניגוד לגרסת העורר לפיה הגיע עם אשתו וילדיו לבית חמיו, לאחר תחילת האירוע ולאחר הירי במנוח (שבוצע בשעות הערב). נגד גרסת העורר עומדת גם הודעתו של וליד אחיו, לפיה הבחין בעורר ליד ביתו בעת האירוע (הודעה מיום 10.11.02), ופלט שיחות הטלפון הסלולארי של העורר המפריך את טענתו כאילו התקשר לאמו כאשר עוכב במחסום המשטרתי. העובדה שהיו עדים שלא זיהו את העורר וכן העובדה שנאשם אחר מסר גרסה שונה לגבי נסיבות מותו של המנוח אין בהן, בנסיבות העניין, כדי להפריך את התשתית הראייתית לכאורה נגדו, וזאת נוכח אופי האירועים והדינמיקה שלהם. לעומת זאת העובדה שהעורר "נעלם" למשך שנה, על אף שהודה כי היה בקשר עם הוריו במהלך אותה שנה וידע, מן הסתם, כי הוא דרוש לחקירה וכי אחיו נחקרו ומואשמים במעורבות באירוע, יש בה חיזוק לתשתית הראייתית נגדו (ראו: בש"פ 10165/02 יחזקאל נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5954/99 בזיאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

           אשר לעילת מעצר, העבירות המיוחסות לעורר מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית אשר לא הופרכה. אדרבה, נראה כי מאז האירועים נשוא כתב האישום לא נרגעו הרוחות, והמאבק בין הפלגים פאחורי וחוסייני עודנו גורם למעשים אלימים, ועד כדי מעשה רצח של אחד מעדי התביעה הגיעו הדברים, כנזכר בדו"ח אירועים מיום 21.8.03. בנסיבות אלה, אין מקום להורות על שחרור העורר לחלופת מעצר. מסקנה זו מתחזקת נוכח החשש להימלטותו מאימת הדין, חשש המבוסס על העובדה שהעורר לא אותר במשך כשנה. אשר לשחרורו של סופיאן לחלופת מעצר בחלוף תשעה חודשים (בש"פ7400/03 מדינת ישראל נ' וליד פאחורי ואח' (לא פורסם)), מקובל עלי האמור בהחלטתו של בית משפט קמא, כי מדובר במערך שיקולים שונה, ואין להקיש מהתם להכא (ראו לעניין זה גם בש"פ 1150/01 מדינת ישראל נ' נמרודי פ"ד נה(3), 232).

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, ‏י"ז שבט, תשס"ד (09.02.04).

ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: